מדוע יש עירוב גילאים בבית -הספר הדמוקרטי? האם הילדים הצעירים לא נפגעים מיתרונם של הגדולים, ולעומת זאת, האם הילדים הבוגרים לא מעוכבים ומשועממים מלמידה בחברת הקטנים?

רב גילאיות מבטלת דעות קדומות בנוגע לגיל בבית הספר הדמוקרטי, השאלה "באיזה כתה אתה?" לא קיימת. ילדים רבים אינם יודעים בדיוק בני כמה חבריהם, או שיש להם רק מושג קלוש על -כך. בני חמש משחקים עם בני שבע ועם בני ארבע, ובמשחקים מסוימים -הם יכולים להצטרף גם לגדולים יותר. כאשר לכל הצדדים, צעירים כמבוגרים, ברור שמערכת היחסים היא שוויונית או שישנה הגנה של הבוגרים על הצעירים מהם.


רב גילאיות מאפשרת מפגשים בין גילאים שונים סביב תחומי עניין ילדים מעדיפים ללמוד מילדים יותר גדולים מהם. אפשר לראות תופעה זו בבית, כאשר האח הצעיר מעדיף ללמוד דברים רבים מאחיו הבוגר ולא מההורים. הגישה הרב- גילאית מאפשרת מפגש טבעי בין ילדים בגילאים שונים, ומעניקה אפשרויות למידה מרתקות לכל הצדדים.


רב גילאיות מלמדת סובלנות ויחס לאחר הרבה פעמים אפשר לראות "תיכוניסטים" בני 15 ויותר, מסתובבים באזור עם הילדים הצעירים. המפגש חשוב כנראה לכל הצדדים, שכן הוא נובע מבחירה ולא מבקשה של המבוגרים. בתוך כך, הילדים הבוגרים לומדים לגלות סובלנות, רכות וגישה בלתי אמצעית ביחסם לילדים צעירים.

הניסיון של המערכת השמרנית לקבוע הפרדה חד שנתית, לכאורה על בסיס יכולות קוגניטיביות, אינה מחוזקת, כמעט בשום מידע מחקרי כמוה גם הטענה שיכולות קוגניטיביות צומחות בקפיצות של שנה ,בקצב זהה לבני אותו גיל.

החלוקה לכיתות היא רק מסורת ארגונית פשוטה: למה לא מחלקים את הילדים לכיתות בנות שנתיים, או בנות חצאי שנה? אין לכך סיבה אמיתית.

תארו לעצמכם - האם היינו מוכנים לחיות כמבוגרים בעולם חד-גילאי - או אפילו בעולם חמש גילאי? עולם שבו היה נקבע כי פעילות מסוימת מתאימה רק לבני 35 עד 40 ?האם היינו מוכנים לומר שמכיוון שבממוצע היכולת המנטאלית של בני שישים ומעלה פוחתת - אנשים בני שישים פלוס לא יוכלו להחזיק בתפקידי ניהול, או בתפקידים פוליטיים? מובן שלא. אבל מה שאיננו מסכימים לקבוע בנוגע למבוגרים - מקובל לגמרי כשזה נוגע לילדים במערכת החינוך