האם תפקידנו ליצור גירויים שיעודדו את התלמידים לגלות תחומי עניין חדשים שבצורה טבעית לא יגיעו אליהם?

אנחנו חיים בעולם מוצף בגירויים. זהו תהליך חדש יחסית, שהחל בערך לפני שלושים שנה. הבעיה של מרבית הילדים בעולם המערבי איננה מחסור בגירויים אלא הצפה בהם.

 

הדבר דומה לילד טובע בבריכה, ואילו המציל (המורה בבית הספר) רץ להציל אותו ע"י הזרמת מים נוספים לבריכה. ביה"ס צריך להפסיק לעסוק "בגירוי "ולהתחיל לעסוק בתחום חדש - למידה.

 

למידה אפשרית רק במקום שבו קיימת סקרנות. התפקיד החדש של ביה"ס הוא להתחבר לסקרנות הקיימת בכל ילד ולהעצים אותה. האתגר הגדול הוא איך לא לכבות את אש הסקרנות (תהליך שמערכות החינוך "המגרות" התמחו בו לאורך השנים) .

 

בחינוך הדמוקרטי אנו מאמינים שכדי שתהיה למידה משמעותית, צריך לאפשר לילד לעסוק בתחומים שמרתקים אותו. אחרת מה שאנו משדרים הוא: תחומי הסקרנות שלך לא מעניינים אותנו - וזהו תהליך הכיבוי בפועל!

 

עם זאת ילד הגדל בסביבה ש בה תרבות של עשייה, זוכה לעידוד טבעי לעסוק בתחומי העניין שלו, ע"י דוגמה אישית.