איך הילדים ידעו לבחור, אם אינם מכירים את כל האפשרויות?

נלמד את הילד " קצת מכל דבר"- טענה זו מופרכת מעיקרה. עולם הידע האנושי המקודד (הידוע) גדל בקצב של %50-40 בכל שנה .כדי לדעת קצת על כל נושא נצטרך ללמוד כל חיינו, וגם אז לא נספיק.


האפשרות האחרת היא להניח שמבוגרים יודעים מה צריך לדעת בהתחלה , ולכן בית הספר חייב לדרג עבור הילד מה חשוב יותר ומה פחות. הראייה המובלעת בתוך הדברים היא שבית הספר גילה מה "מסלול הקסמים" היעיל ביותר, שמעבר מוצלח בו, מבטיח להוביל את כל ילדי העולם ל"הצלחה בחיים" .

לפי תפיסת העולם של החינוך הדמוקרטי - זוהי קביעה שרירותית. אין משמעות אוניברסלית להצלחה בחיים ולחשיבותם של תחומי ידע בקידום הפרט או החברה לכיוונים מוחלטים. כל אדם צריך להתלבט בשאלה מה מטרותיו, ואיך הוא רוצה לקדם אותן.

אנחנו לא בוחרים מתוך ידע אלא מתוך אי ידיעה.


נקודת מבט נוספת על שאלה זו צומחת מתוך ההתבוננות שלנו בחיי היום- יום: האם, למשל, בחרנו את מקצוענו אחרי ש"טעמנו קצת מכל מקצוע"? האם בחרנו את בני זוגנו אחרי ש"ניסינו קצת מכל הסוגים?"

איש לא מעלה על דעתו לבצע את הבחירות החשובות הללו בדרך זו. אם כן ,מדוע הילד אמור "לטעום מהכל" כדי לבחור את נושאי העניין שלו?


התחושות המלוות את איזור הצמיחה - העניין, ההתרגשות, תחושת הזרימה, היכולת לעבור מכשולים, כל אלה מהווים מדדים לבחירה נכונה בחייו של אדם בוגר ובחייו של ילד.